10.6:

תרופות אנטי-אריתמיות: סוכנים מסוג IV כחוסמי תעלות סידן

JoVE Core
Pharmacology
Bu içeriği görüntülemek için JoVE aboneliği gereklidir.  Oturum açın veya ücretsiz deneme sürümünü başlatın.
JoVE Core Pharmacology
Antiarrhythmic Drugs: Class IV Agents as Calcium Channel Blockers

69 Views

01:20 min

June 13, 2024

תרופות נוגדות הפרעות קצב מסוג IV, כגון verapamil ודילטיאזם, חוסמות תעלות סידן. הם משפיעים בעיקר על הלב, ומאטים את ההולכה ברקמות התלויות בסידן כמו בלוטות SA ו-AV. תרופות אלו מנהלות טכיקרדיה על-חדרי חוזרת (SVT) ומפחיתות את קצב החדרים ברפרוף/פרפור פרוזדורים.

Verapamil, חוסם תעלות סידן, מעכב את תנועת הסידן על פני ממברנות תאי שריר הלב ושריר חלק של כלי הדם. זה גורם להתרחבות של העורקים הכליליים והפריפריים, הפחתת כוח התכווצות הלב. Verapamil גם מאט את ההולכה בצמתי SA ו-AV, ומפחית את קצב הלב. Diltiazem דומה לוורפמיל אך משפיע יותר על השריר החלק וגורם פחות ברדיקרדיה. שתי התרופות יכולות לשלוט ב-SVT ולנהל את קצב החדר ברפרוף/פרפור פרוזדורים. תופעות לוואי עשויות לכלול ברדיקרדיה, תת לחץ דם ובצקת היקפית. חשוב לציין שלחוסמי תעלות סידן יש השפעות שונות על רקמות שונות. דיהידרופירידינים כמו ניפדיפין חוסמים בעיקר תעלות סידן בשריר חלק של כלי הדם, מה שמוביל לעלייה בקצב הלב עקב הפעלה סימפטטית. Verapamil, Diltiazem, Bepridil חוסמים תעלות סידן בתאי הלב, מאטים את קצב הלב ומאריכים את מרווח ה-PR. יש לנקוט זהירות בשימוש ב-verpamil ודילטיאזם עבור טכיקרדיה חדרית, מכיוון שהסיכון לתופעות לוואי גבוה יותר. מתן פומי של תרופות אלו מביא בדרך כלל לתופעות לוואי קלות יותר מאשר מתן בולוס. וראפמיל נקבע כ-racemate, כאשר ה-l-enantiomer חזק יותר אך נתון למטבוליזם כבדי במעבר ראשון כאשר הוא נלקח דרך הפה. Verapamil ו-diltiazem יכולים להגביר את ריכוז הדיגוקסין בסרום, מה שעלול להאט יתר על המידה את תגובת החדרים בחולים עם פרפור פרוזדורים. יש צורך במעקב צמוד אחר מצבי הלב של החולים והאינטראקציות התרופתיות.

למרות שתרופות אנטי-אריתמיות מסוג IV משמשות לניהול SVT ורפרוף/פרפור פרוזדורים, הן מראות תופעות לוואי, כולל ברדיקרדיה, יתר לחץ דם ובצקת היקפית. יש לנקוט משנה זהירות בעת שימוש בתרופות אלו; נדרש ניטור קפדני לאינטראקציות בין תרופות.