Summary

זיהוי זן וולבצ'יה wAlbB ב Aedes albopictus קווי תאים

Published: June 01, 2022
doi:

Summary

ארבע שיטות שימשו לאיתור וולבצ’יה תוך-תאית, אשר השלימו זו את זו ושיפרו את דיוק הזיהוי של זיהום וולבצ’יה של Aa23 שמקורו ב-Aedes albopictus ו-Aa23-T שנרפאו מזיהום וולבצ’יה מקומי באמצעות אנטיביוטיקה.

Abstract

כאנדוסימביונטית בעלת נמל אימהי, וולבצ’יה מדביקה שיעורים גדולים של אוכלוסיות חרקים. מחקרים דיווחו לאחרונה על ויסות מוצלח של העברת נגיפי RNA באמצעות יתושים שעברו טרנספקציה של וולבצ’יה. אסטרטגיות מרכזיות לשליטה בווירוסים כוללות מניפולציה של רבייה של מארח באמצעות אי-תאימות ציטופלסמית ועיכוב של תעתיקים נגיפיים באמצעות תעתיקים חיסוניים ותחרות על משאבים שמקורם במארח. עם זאת, המנגנונים הבסיסיים של התגובות של יתושים שעברו וולבצ’יה לזיהום ויראלי אינם מובנים היטב. מאמר זה מציג פרוטוקול לזיהוי במבחנה של זיהום וולבצ’יה ברמות חומצת הגרעין והחלבון בתאי Aedes albopictus (Diptera: Culicidae) Aa23 כדי לשפר את ההבנה של יחסי הגומלין בין וולבצ’יה לבין וקטורים החרקים שלה. באמצעות שימוש משולב בתגובת שרשרת פולימראז (PCR), PCR כמותי, כתם מערבי ושיטות אנליטיות אימונולוגיות, תואר פרוטוקול מורפולוגי סטנדרטי לזיהוי תאים נגועים בוולבצ’יה שהוא מדויק יותר משימוש בשיטה אחת. גישה זו עשויה להיות מיושמת גם על זיהוי של זיהום וולבצ’יה בטקסות חרקים אחרות.

Introduction

יתוש הטיגריס האסייתי Aedes albopictus (Skuse) (דיפטרה: Culicidae), שהוא וקטור מפתח של נגיף הדנגי (DENV) באסיה ובחלקים אחרים של העולם1, הוא מארח טבעי של שני סוגים של החיידקים התוך תאיים, וולבצ’יה (wAlbA ו-wAlbB), המופצים לאורך קו הנבט והרקמה הסומטית 2,3. קו התאים Aa23 שמקורו בעוברי A. albopictus מורכב משני סוגי תאים מורפולוגיים לפחות, שניהם תומכים בזיהום4 וניתן לרפא אותם מזיהום וולבצ’יה מקומי באמצעות אנטיביוטיקה (Aa23-T). בהתחשב בכך ש- Aa23 שומר רק על wAlbB, זהו מודל שימושי לחקר אינטראקציות פונדקאי-אנדוסימביונט 4,5,6.

וולבצ’יה מועברת באופן אימהי ומדביקה כ-65% ממיני החרקים 8,9 ו-28% ממיני היתושיםבני 10. הוא מדביק מגוון רקמות ויוצר מערכת יחסים סימביוטית אינטימית עם המארח, בדרך כלל גורם לחוסר תאימות ציטופלסמית (CI)11 ולהחלפת אוכלוסייה על ידי מניפולציה של מערכת הרבייה המארחת 12,13. תגובות פונדקאיות אלה נצפו באוכלוסיות טבעיות של דרוזופילה סימולנס14 וב-A. aegypti בכלוב מעבדה ובניסוי שדה15. מניפולציה לא-רבייתית חשובה שנוצרה על ידי וולבצ’יה היא עמידות מארח מושרית למגוון פתוגנים, כולל DENV, נגיף צ’יקונגוניה (CHIKV) ונגיף הנילוס המערבי (WNV)16,17, שעשוי להיות מתווך על ידי מערכת חיסונית מולדת משופרת של הסימביונט18,19, תחרות בין וולבצ’יה לנגיפים על משאבים מארחים חיוניים20, ומניפולציה של מסלולי הגנה נגיפיים מארחים21 .

פרוטוקול זה פותח לחקר המנגנונים הבסיסיים האלה של תגובות אנטי-ויראליות של פונדקאי המושרה על-ידי וולבצ’יה. הוא משתמש בארבע שיטות לגילוי של זיהום וולבצ’יה תוך תאי של תאי Aa23. שיטות אלה מספקות בסיס תיאורטי חזק למחקרים על זיהום וולבצ’יה תוך-תאי של מינים מארחים אחרים. השיטה הראשונה, PCR – טכניקה רבת עוצמה המאפשרת הגברה אנזימטית של אזורים ספציפיים בדנ”א מבלי להשתמש בהליכי שיבוט קונבנציונליים – שימשה לאיתור דנ”א של וולבצ’יה ולקבוע את נוכחותו/היעדרו של זיהום וולבצ’יה 22. השיטה השנייה מודדת את צפיפות העתקת הדנ”א של וולבצ’יה באמצעות PCR כמותי (qPCR) לזיהוי ומדידה אמינים של מוצרים שנוצרו במהלך כל מחזור PCR, אשר פרופורציונלי ישירות לכמות התבנית לפני PCR23. השיטה השלישית מזהה נוכחות של חלבוני וולבצ’יה תוך-תאיים, תוך שימוש בכתם מערבי – אחד הכלים החזקים ביותר לאיתור חלבונים ספציפיים בתערובות מורכבות על ידי שילוב של כוח ההפרדה הגבוה של אלקטרופורזה, הספציפיות של נוגדנים ורגישות של תגובות אנזימטיות כרומוגניות. השיטה הסופית היא בדיקת אימונופלואורסצנציה (IFA) המשלבת אימונולוגיה, ביוכימיה ומיקרוסקופיה כדי לזהות את חלבון פני השטח של וולבצ’יה (wsp) באמצעות תגובת אנטיגן-נוגדן כדי לאשר את הספיגה התאית של וולבצ’יה ולקבוע את לוקליזציה התאית שלה.

מאמר זה מתאר את ארבע השיטות המפורטות לעיל כדי לאמת את קיומה של וולבצ’יה בתאים, אשר ניתן להשתמש בהם כדי לזהות אם וולבצ’יה האקסוגנית עברה בהצלחה טרנספקציה והוולבצ’יה בתא נוקתה. לאחר קביעה אם וולבצ’יה קיימת בתאים או לא, ניתן לבצע מגוון ניתוחים שונים, כולל גנומיקה, פרוטאומיקה או מטבוליקה. פרוטוקול זה מדגים את הזיהוי של וולבצ’יה באמצעות תאי Aa23, אך ניתן להשתמש בו גם בתאים אחרים.

Protocol

1. חומרים וריאגנטים השתמש בתמיסות ובמדיה ללא פירוגן עבור תרבית תאים (ראה טבלת החומרים). השתמש במים אולטרה-פורים כדי להכין את כל הפתרונות. היזהרו בבחירת סרום בקר עוברי (FBS) לתרבית תאים, לאחר תהליך בדיקה רב.הערה: מכיוון שהרבה FBS כפופים לשינויים קבועים, אי אפש…

Representative Results

לפני שוולבצ’יה זוהתה, תאי Aa23 ו-Aa23-T נצפו תחת מיקרוסקופ אור כדי לקבוע הבדלים מורפולוגיים בין שני קווי התאים. לתאי Aa23 ו-Aa23-T יש לפחות שתי מורפולוגיות של תאים, אך אין הבדל מורפולוגי ברור בין שני סוגי התאים (איור 1). כאן, תאי Aa23 שימשו כמערכת מודל לזיהוי זיהום וולבצ’יה…

Discussion

זיהוי של זיהום וולבצ’יה תוך-תאי חיוני לחקר אינטראקציות וולבצ’יה-מארח ולאישור של טרנספקציה מוצלחת של תאים עם זנים חדשים. בפרוטוקול זה, ארבע שיטות שימשו כדי לזהות בהצלחה זיהום וולבצ’יה תוך תאי ברמות חומצת הגרעין והחלבון. ארבע שיטות ניסיוניות אלה אימתו ושיפרו את דיוק הזיהוי של ?…

Declarações

The authors have nothing to disclose.

Acknowledgements

אנו מודים לד”ר שין-רו וואנג מאוניברסיטת מינסוטה על הצעות והדרכה תובנות. עבודה זו נתמכה על ידי מענק מהקרן הלאומית למדעי הטבע של סין (No.81760374).

Materials

Microscope Zeiss SteREO Discovery V8
Petri dish Fisher Scietific FB0875713
Pipette Pipetman F167380 P10
inSituX platform
Analysis software In-house developed
Cerium doped yttrium aluminum garnet MSE Supplies Ce:Y3Al5O12, YAG single crystal substrates
Chip holder In-house developed
Control software In-house developed
Immersion oil Cargille Laboratories 16482 Type A low viscosity 150 cSt
inSituX platform In-house developed
IR light source  Thorlabs Incorporated LED1085L LED with a Glass Lens, 1085 nm, 5 mW, TO-18
Outer ring  In-house developed
Pump lasers  Thorlabs Incorporated LD785-SE400 785 nm, 400 mW, Ø9 mm, E Pin Code, Laser Diode
Raspberry Pi Raspberry Pi Fundation
Retaining ring Thorlabs Incorporated SM1RR SM1 retaining ring for Ø1" lens tubes and mounts
Seedless quartz crystal University Wafers, Inc. U01-W2-L-190514 25.4 mm diameter Z-cut 0.05 mm thickness double side polish 8 mm on -X
Shim In-house developed
X-ray beam stop In-house developed

Referências

  1. Wiwatanaratanabutr, I., Kittayapong, P. I. Effects of crowding and temperature on Wolbachia infection density among life cycle stages of Aedes albopictus. Journal of Invertebrate Patholology. 102 (3), 220-224 (2009).
  2. Sinkins, S. P., Braig, H. R., O’Neill, S. L. Wolbachia superinfections and the expression of cytoplasmic incompatibility. Proceedings of Biologial Sciences. 261 (1362), 325-330 (1995).
  3. Dobson, S. L., et al. Wolbachia infections are distributed throughout insect somatic and germ line tissues. Insect Biochemistry and Molecular Biology. 29 (2), 153-160 (1999).
  4. O’Neill, S. L., et al. In vitro cultivation of Wolbachia pipientis in an Aedes albopictus cell line. Insect Molecular Biology. 6 (1), 33-39 (1997).
  5. Sinha, A., Li, Z., Sun, L., Carlow, C. K. S. Complete genome sequence of the Wolbachia wAlbB endosymbiont of Aedes albopictus. Genome Biology and Evoution. 11 (3), 706-720 (2019).
  6. Sinkins, S. P. Wolbachia and cytoplasmic incompatibility in mosquitoes. Insect Biochemistry and Molecular Biology. 34 (7), 723-729 (2004).
  7. Fallon, A. M. Cytological properties of an Aedes albopictus mosquito cell line infected with Wolbachia strain wAlbB. In Vitro Cellular Developmental Biology – Animals. 44 (5-6), 154-161 (2008).
  8. Hilgenboecker, K., Hammerstein, P., Schlattmann, P., Telschow, A., Werren, J. H. How many species are infected with Wolbachia?-A statistical analysis of current data. Microbiology Letters. 281 (2), 215-220 (2008).
  9. Werren, J. H., Baldo, L., Clark, M. E. Wolbachia: master manipulators of invertebrate biology. National Review of Microbiology. 6 (10), 741-751 (2008).
  10. Kittayapong, P., Baisley, K. J., Baimai, V., O’Neill, S. L. Distribution and diversity of Wolbachia infections in Southeast Asian mosquitoes (Diptera: Culicidae). Journal of Medical Entomology. 37 (3), 340-345 (2000).
  11. O’Neill, S. L., Hoffmann, A., Werren, J. . Influential passengers: inherited microorganisms and arthropod reproduction. , (1997).
  12. McGraw, E. A., O’Neill, S. L. Beyond insecticides: new thinking on an ancient problem. National Review of Microbiology. 11 (3), 181-193 (2013).
  13. Bourtzis, K., et al. Harnessing mosquito-Wolbachia symbiosis for vector and disease control. Acta Tropica. 132, 150-163 (2014).
  14. Turelli, M., Hoffmann, A. A. Rapid spread of an inherited incompatibility factor in California Drosophila. Nature. 353 (6343), 440-442 (1991).
  15. Hoffmann, A. A., et al. Successful establishment of Wolbachia in Aedes populations to suppress dengue transmission. Nature. 476 (7361), 454-457 (2011).
  16. Walker, T., et al. The wMel Wolbachia strain blocks dengue and invades caged Aedes aegypti populations. Nature. 476 (7361), 450-453 (2011).
  17. Hughes, G. L., Koga, R., Xue, P., Fukatsu, T., Rasgon, J. L. Wolbachia infections are virulent and inhibit the human malaria parasite Plasmodium falciparum in Anopheles gambiae. PLoS Pathogens. 7 (5), 1002043 (2011).
  18. Bian, G., Xu, Y., Lu, P., Xie, Y., Xi, Z. The endosymbiotic bacterium Wolbachia induces resistance to dengue virus in Aedes aegypti. PLoS Pathogens. 6 (4), 1000833 (2010).
  19. Moreira, L. A., et al. A Wolbachia symbiont in Aedes aegypti limits infection with dengue, Chikungunya, and Plasmodium. Cell. 139 (7), 1268-1278 (2009).
  20. Caragata, E. P., et al. Dietary cholesterol modulates pathogen blocking by Wolbachia. PLoS Pathogens. 9 (6), 1003459 (2013).
  21. Zhang, G., Hussain, M., O’Neill, S. L., Asgari, S. Wolbachia uses a host microRNA to regulate transcripts of a methyltransferase, contributing to dengue virus inhibition in Aedes aegypti. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America. 110 (25), 10276-10281 (2013).
  22. Tortosa, P., Courtiol, A., Moutailler, S., Failloux, A. B., Weill, M. Chikungunya-Wolbachia interplay in Aedes albopictus. Insect Molecular Biology. 16 (7), 677-684 (2008).
  23. Lu, P., Bian, G., Pan, X., Xi, Z. Wolbachia induces density-dependent inhibition to dengue virus in mosquito cells. PLoS Neglected Tropical Diseases. 6 (7), 1754 (2012).
  24. Ghosh, A., Jasperson, D., Cohnstaedt, L. W., Brelsfoard, C. L. Transfection of Culicoides sonorensis biting midge cell lines with Wolbachia pipientis. Parasite Vectors. 12 (1), 483 (2019).
  25. Zhou, W., Rousset, F., O’Neill, S. Phylogeny and PCR-based classification of Wolbachia strains using wsp gene sequences. The Royal Society Publishing. Proceedings B. 265 (1395), 509-515 (1998).
  26. Park, M. S., Takeda, M. Cloning of PaAtg8 and roles of autophagy in adaptation to starvation with respect to the fat body and midgut of the Americana cockroach, Periplaneta americana. Cell Tissue Research. 356 (2), 405-416 (2014).
  27. Geng, S. C., Li, X. L., Fang, W. H. Porcine circovirus 3 capsid protein induces autophagy in HEK293T cells by inhibiting phosphorylation of the mammalian target of rapamycin. Journal of Zhejiang University Science B. 21 (7), 560-570 (2020).
  28. Taylor, S. C., Laperriere, G., Germain, H. Droplet digital PCR versus qPCR for gene expression analysis with low abundant targets: from variable nonsense to publication quality data. Scientific Reports. 7 (1), 2409 (2017).
  29. Kosea, H., Karr, T. L. Organization of Wolbachia pipientis in the Drosophila fertilized egg and embryo revealed by an anti-Wolbachia monoclonal antibody. Mechanisms of Development. 51 (2-3), 275-288 (1995).
  30. Ye, Y. H., et al. Wolbachia reduces the transmission potential of dengue-infected Aedes aegypti. PLoS Neglected Tropical Diseases. 9 (6), (2015).
  31. Jensenius, M., et al. Comparison of immunofluorescence, Western blotting, and cross-adsorption assays for diagnosis of African tick bite fever. Clinical and Diagnostic Laboratory Immunology. 11 (4), 786-788 (2004).

Play Video

Citar este artigo
Chen, L., Xiao, Q., Shi, M., Cheng, J., Wu, J. Detecting Wolbachia Strain wAlbB in Aedes albopictus Cell Lines. J. Vis. Exp. (184), e63662, doi:10.3791/63662 (2022).

View Video